זה המושג אולי הכי נפוץ ל"ע בתאונות דרכים קשות…

מכירים אותו חוקרי התנועה מקרוב מאוד…

לא שמים לב ברגע אחד, ורכב נתקע ברכב אחר, ול"ע פעמים שגובל בנפש…

ומסתיים ב"תאונת שרשרת"…

אך האם מושג זה באמת קשור ג"כ ליסודות הנפש שלנו?

כנראה שכן…

נקח לדוגמא אדם שהוא מטבעו גאוותן, אף אחד לא יכול להעיר לו ואף אחד גם לא יכול לומר מילה אחת ולו הקטנה ביותר…

ואם יאמרו לו הוא יתרגז ויכעס עד מאוד…

תופעה של "כעסנות"…

ואם הוא גאוותן וכעסן שאיננו יודע לשלוט במידותיו, ובנוסף אדם "עשיר"…

פה נכנסת "הקמצנות"…

לא יפזר מממונו ולו שקל אחד…

הבה נאמר: "אולי באמת לא כולם כך"???

אך זה אפשר לומר למי שיש לו מידות טובות תורה ויראת שמים אמיתית…

ומי שאין לו מה דינו?

נעיין יחד בפרשת השבוע ונגיע למסקנא:

בפרשת השבוע אומרת התורה הקדושה בפרשת המן(טז,ד): "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא".

כשלמדתי פסוק זה עלתה בי שאלה עקרונית בפשט הפסוק, מדוע הורדת המן היוותה ניסיון בעבודת ה', ללכת בתורה או לא, וכי אם המן לא היה יורד אז האנשים לא היו מאמינים בקב"ה?

אח"כ ראיתי שחלק מן המפרשים ביארו פסוק כל אחד כדרכו, וביאור נפלא מצאתי בשם הרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב זיע"א (אילנא דחיי, ד"ה ויאמר ה') וזה לשונו: "וב'ספר הישר' לרבינו תם כתב שעיקר מכל המידות טובות הוא האמונה והביטחון, היינו שיאמין באמונה שלימה שהבורא יתב"ש הוא המנהיג ומשגיח בכל עת ורגע, ונותן לכל אחד די מחסורו, ואין שום אדם יכול לגעת במה שמוכן לחבירו אפילו כמלוא נימה. ועי"ז יבוא לביטחון שלבו יהיה נכון ובטוח בה' שכל המוכן לו מהשי"ת יבוא לידו ממילא בלי שום טורח ולא יבלה ימיו בטרדות והבלים להרבות הון ולהעשיר, כי הוא מאמין ומובטח שאין ביכולתו כלום, רק מה שקצוב לו מן השמים כן יהיה לא פחות ולא יותר".

ובהמשך דבריו כתב הרב:

"ואחר שיהא מושרש בלבו האמונה והבטחון שהם תרי רעין דלא מתפרשין (שני חברים שלא נפרדים) עי"ז יבוא בנקל לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' כי כל מה שיראה אצל חבירו לא יקנא בו, ואפילו יעשה לו חבירו איזה השגת גבול, כגון אם הוא חנווני וחבירו יעשה ג"כ חנות מאותו מסחר אצלו לא ירע לבבו עליו כלל, כי יהיה נשרש באמת בלבבו שאין זה חלקו, ומה שקצוב לו מן השמים- עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע…

ולכן אמר השי"ת 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' – פירוש, הנני בעל היכולת להמטיר לכם לחם ב'פעם אחת' שיספיק לכם לימים רבים, ואעפי"כ אינני נותן לכם רק על פעם אחת, 'ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו'- כדי לקבוע בליבם מידת האמונה והבטחון, למען ידעו שמי שברא יומו ברא פרנסתו. וזהו שאמר 'למען אנסנו', פירוש, לנסותם אם ישימו לב להבין שהחריצות בעניני עולם הזה לא תועיל כלום וכו', אזי ממילא 'ילך בתורתי' – גם יראתם ועבודתם תהיה שלימה, ויקיימו כל התורה. וזהו שאמר (תהלים קיט,פו) 'כל מצוותיך אמונה, שמי שיש לו אמונה וודאי יקיים את כל המצוות כתיקונם כי האמונה היא אות גדול על קיום התורה".

ויש מסר נפלא מהדברים – בכל אדם יש יסוד נפשי רוחני, שמתחיל באמונה עובר לבטחון, ואחרי כן מגיע גם לואהבת לרעך כמוך, כי האדם מבין בתוככי ליבו שמה שמגיע לו מהשמים יגיע אליו עד פתח הבית, וכך באמת רצה הקב"ה שיושרש בלב כל אחד ואחד, מה לך לרוץ להשתדל, לעשות דברים שלא יביאו אותך "לכאורה", לשום מקום, אלא להשריש עמוק בלב מהי אמונה, וכמו שכתב הרב: "אות גדול על קיום התורה",

וזו מסקנת הדברים, תגובת שרשרת, שתהיה אך ורק בעבודת ה', ולעשות נחת רוח לבורא יתברך ולא לדברים אחרים, במיוחד בימים קדושים הללו שאנו בעיצומם של ימי השובב"ים שנתקנו לחזרה בתשובה ולפשפוש בנגעי בתי הנפש, כמה יש נחת רוח לבורא יתברך בראותו שבניו רוצים לעשות לו נחת רוח, ומשתדלים בכל מאודם…

סיפר המגיד הגאון ר' אלימלך בידרמן שליט"א (באר הפרשה בשלח תשפ"א, אות י') מה כוחו של אדם שמאמין, בוטח בקב"ה, :

מעשה בחסיד שהמתין שנים רבות לזרע של קיימא ולא נושע, עד שהציעו לו ליסוע למדינה פלונית שם יוושע, בצר לו פנה אל רבו הרה"ק ה'שפת אמת' זיע"א בשאלה, הוריני את הדרך נלך בה, האם ליסוע לשם או לא, כי ההוצאות עולות הון עתק עד מאוד, אמר לו הרה"ק, אין לך צורך בנסיעה זו, השאר בביתך וה' יהיה בעזרך, חזר החסיד לביתו ומסר לבני ביתו את דברי הרבי מתוך אמונה שלימה – כי ה' יהיה בעזרנו, משעברו חודש וגם שניים ולא נושעו, החליטה האשה לאגור מעות בעבודות קשות שהיתה משתכרת ומשמרת כל פרוטה, עד שיהיה בידם סכום הגון הנדרש מהם לשלם לרופאים במרחקים… וכך הייתה עושה, מצרפת פרוטה לפרוטה, ומחלפת בדינרי זהב, ואת מטבעות הזהב הייתה מטמנת בתנור ישן הנמצא בביתם, וכבר פסקו מלהשתמש בו מזה עידן ועידנים.

כך עבר עליהם זמן רב, כשהוא אוגר בקרבו 'אמונה בה' ובצדיקים' והיא אוגרת מעות ומטבעות. ביום בהיר אחד יצאה האשה מהבית, ו'בעל הבית' נתיישב לעסוק בתלמודו, אך הצינה (הקור) גברה עליו, וחשב לעצמו הרי הנני איש יחידי בבית מוטב אסיק את התנור הישן הקטן מאשר את התנור הגדול משמש אותנו יום יום, והוא לא יודע כי הוא שורף במו ידיו מטבעות הזהב שאשתו נתייגעה עליהם כל כך, ובבואה לביתה… שמעה קול התורה המתרונן בבית בנועם זמר, ומצד שני ראתה שכל עמלה ויגיעתה הפך למאכולת אש… מכיון שכך החליטה, אם כן, אין לי ברירה אחרת מלבד לבטוח בה' מתוך שהיא נסמכת ובוטחת רק עליו. ואכן, מיד אחר כך נפקדה בזרע של קיימא…

ללמדנו – דווקא אחרי הכרת האדם כי אין לו על מי להישען אלא על אביו שבשמיים קרובה ישועתו לבוא…

וזה סוד התהליך!!!

המאמר נכתב לרפואת:

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

ספיר רעיה בת פאני תחי'.

דוד בן שמחה הי"ו

יפה בת זוהרה תחי'

בתושח"י.